המקום הקדוש ווסתה צגאי
ווְסְתַה צֶגַי, ውስታ ጸጋይ ,Wəsta Ṣägay
המעיינות הקדושים של ווסתה צגאי נמצאים בחלקו העליון של נחל גְרְזְמַן, למרגלות המפל שבו הנחל יורד בתלילות מרמת גַ'ן אָמוֹרַה. הם נחשבים למקום הקדוש החשוב ביותר של הקהילה בהרי סמיין.[1] מעשה הגבורה שהוביל להתקדשותו של המקום הוא אחד מסיפורי המופת המרכזיים במורשת הקהילה. למסורת על מעשה הגבורה יש כמה גירסאות, ואנו נתאר כאן את הגירסה הרווחת ביותר.
על פי המסורת, הקיסר הסולומוני יצחק (1429/30-1414) גזר על יהודי אתיופיה התנצרות. שתי קבוצות של יהודים שסירבו להיענות לגזרה, שבעים וחמישה בכל קבוצה, התקבצו אחת מול השנייה על שני ראשי הרים. הן סיכמו ביניהן שאם אחת הקבוצות תראה את הצבא הנוצרי מתקרב לשנייה, היא תזהיר אותה. ואכן, הצבא התקרב וקבוצה אחת הזהירה את השנייה, אבל כבר היה מאוחר מדי. שבעים וחמישה היהודים שעליהם הסתער הצבא העדיפו למות ולא לעבור על מצוות דתם. הם נכנסו לסל התלוי בחבל על פי התהום, חתכו את החבל ונפלו אל מותם. רק אישה הרה אחת נחתה על מדף סלע וניצלה. בעודה שם היא ילדה בן.
על פי גירסה אחת של המסורת, האישה קראה לבן טֶגַיי, באומרה: "ווְסְתֵה תֶגֶנוֹ", כלומר, "האל תיקן אותך בתוך רחמי ותיקן אותי, כך שלא נפגענו". על פי גרסה אחרת אביו של התינוק נקרא צֶגַי, כלומר, החסד שלי. על פי גרסה שלישית – כך נקרא התינוק עצמו. על כן נקרא שם המקום "ווסתה צגאי".
לאחר מכן ירדו היהודים שהיו על ההר ממול וחיפשו את גופות החללים. הם ספרו את הגופות וסימנו אותן, וחיפשו וחילצו את האישה ובנה. במקום שבו היתה כל אחת מהגופות החל לנבוע מעיין. המעיינות נחשבים מעיינות קדושים ומיוחסות להם סגולות מרפא. על פי מסורת הקהילה, ישנן חיות טרף השומרות על המקום הקדוש. הכניסה אל המקום מותרת רק ליהודים במצב טהרה קפדני. מי שיכנס למקום הקדוש שלא במצב של טהרה עלול להיפגע על ידי חיות הטרף.
על פי מסורת הקהילה, קיומו של מקום קדוש ראשון במעלה בעמק סמיין מנטה עומד בזיקה להתפתחות המרכז הרוחני במקום. סמיין מנטה היה אחד המרכזים הרוחניים בחשובים ביותר של קהילת בתה ישראל והמקום האחרון בו ישבה קהילה גדולה של מלוכסווץ', המנהיגים הרוחניים הבכירים ביותר של הקהילה. העליות לרגל לווסתה צגאי ולמקום קדוש סמוך נוסף של הקהילה – אבא תנתן – נעשו בהובלה והנחייה של ההנהגה הרוחנית.
אנו מזמינים את הציבור הרחב לשלוח לנו מידע נוסף על אתר זה או אתרים אחרים או לקבוע איתנו פגישה כדי לספר לנו על המקום ולעבור יחד על מה שכבר נכתב. המידע שיש כרגע בידנו חלקי, וככל שנקבל יותר מידע מהציבור כך נוכל לדייק ולהעשיר את המאגר. המטרה היא להגיע לתיעוד כמה שיותר מפורט של אתרי המורשת של הקהילה כדי שיהיה נגיש לדורות הבאים, ואת זה נוכל לעשות בעזרתכם. לשליחת מידע או תיאום שיחה או פגישה, לחצו כאן.
[1] על המקום הקדוש ווסתה צגאי ראו: שושנה בן-דור. תשמ"ה. "המקומות הקדושים של יהודי אתיופיה." פעמים 22: 47; ווביט וורקו-מנגיסטו ובר קריבוס. 2025. סמן (סימיאן) – מקור המעיין של יהודי אתיופיה. ירושלים: המרכז למורשת יהדות אתיופיה ופרדס הוצאה לאור, עמ' 53–57;Kribus, Bar. 2021. Ethiopian Jewish Ascetic Religious Communities. Built Environment and Way of Life of the Betä Ǝsraʾel. Leeds: ARC Humanities Press, pp. 95–99.
