יציאת אתיופיה
בספרו 'יציאת אתיופיה' מתאר מיכה פלדמן את עלייתם של 'ביתא ישראל', אלה יהודי אתיופיה, מאז תחילתה בראשית שנות השמונים ועד 'מבצע שלמה' במאי 1991. באמצעות יומן אישי, השזור בסיפוריהם של העולים, מגולל המחבר את סיפור גבורתם של יהודי אתיופיה, שבשנות השמונים יצאו באלפיהם מן הכפרים שבצפון אתיופיה והלכו במשך שבועות לסודאן. שם, במחנות הפליטים של דרום סודאן, הם לוקים במחלות ובתת-תזונה שממיתות בהם אלפים, ואת החיים מניע רק הרצון לשוב לציון ולהתאחד עם העם היושב בירושלים. עם כינון יחסים דיפלומטיים בין אתיופיה לישראל והקמת שגרירות ישראל באדיס אבבה בינואר 1990 פוגש המחבר את שארית הפליטה של יהודי אתיופיה, ומסייע להם לעלות ארצה. גולת הכותרת של פעילותו כשליח הסוכנות היהודית שם היא העלאתם של יותר מ-14 אלף יהודים מאדיס אבבה הנצורה בסוף-שבוע אחד במאי 1991. רגעים מרתקים מזומנים לקורא בסיפור האהבה הזה המתרקם בין המחבר ליהודי אתיופיה, סיפור אהבה שנמשך יותר מעשר שנים.
מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה
נדירים הם המקרים שבהם עַם מקבל דרישת שלום מעברו הרחוק, בדמות קהילה שאבדה וחזרה לחיות בתוכו. כזה הוא סיפורה המופלא של "ביתא ישראל", קהילת יוצאי אתיופיה, העתיקה בקהילות ישראל ששבה לחיות בקרב עַמה ההיסטורי כשהיא עמוסת מסורות עתיקות, סיפורים ומנהגים המיוחדים רק לה. ייחוד זה זימן לה התמודדות עם שאלה כבדת משקל: האם ראוי שתשיל מעליה מסורת בת אלפי שנים שנשמרה בתנאים קשים ביותר לטובת אימוץ ההלכה האורתודוקסית?
הספר מסיני לאתיופיה נועד להשמיע את קולה העמום של קהילת "ביתא ישראל", בעומק ומתוך מעורבות רגשית, ולהציב אותה כשווה בשיח היהודי בדורנו. לדידו של המחבר, הרב שרון שלום, היכרות מעמיקה עם יסודות קיומה היא בסיס לדו-שיח פורה בין המסורות השונות של היהדות. לפיכך הוא נרתם למאמץ נועז ראשון מסוגו: ניסיון לחבר מעין "קיצור-שולחן-ערוך" המגשר בין ההלכה הכלל-ישראלית המקובלת לבין הלכת "ביתא ישראל".
הרב שרון שלום עלה לארץ בשנת 1982 , במבצע "בת גלים". משמש כיום רב קהילת "קדושי ישראל" בקרית גת. משלים עבודת דוקטור בפילוסופיה יהודית, מרצה במכללת אלקנה, באוניברסיטת בר אילן ובמכון הגבוה לתורה באוניברסיטה.
"יפה עשה הרב שרון שלום להציע לבני עדתו מעין מדריך הלכתי, כעין קיצור-שולחן-ערוך לבני העדה האתיופית. את אשר עשה, עשה מתוך הבנה עמוקה לצורכי הקהילה, למועקתה ולזעקותיה."
- הרב פרופ' דניאל שפרבר
"כמה טוב עשה בני הרב שרון. שמחתי לראות חיבור זה, התרגשתי מאוד... המנהגים הללו הפיחו בנו חיים, המנהגים הללו הם כמו עמוד האש ועמוד הענן שהיו מורה הדרך של עם ישראל במשך המסע ממצרים לירושלים."
- כהין קייס תפסהקו מלכי צדק פקדו
שיחות על אהבה ופחד: הדיאלוג בין בת הרב לבן הקייס
בן הקייס עלה ארצה עם משפחתו מאתיופיה. בת הרב היא דור שלישי לניצולי שואה. הם נפגשו לראשונה במהלך פעילותה של בת הרב במרכז הקליטה ושוחחו מעט על החיים, על אקטואליה ואף על אהבה. דרכיהם נפרדו, אך עשר שנים מאוחר יותר הם נפגשים שוב במפתיע בכנס אקדמי. היא כבר עמוק בתחום הרפואה והוא עורך דין פעיל, ומתברר ששניהם טרם מצאו זוגיות. הקשר מתחדש ומתחמם במהרה, והשניים יוצאים למסע נוסף של חיפוש עצמי תוך בירור עמוק של זהותם ותוך התמודדות עם התנגדויות במשפחה. האם האהבה תנצח את הפחד?
שיחות על אהבה ופחד הוא ספר מרגש ונוגע ללב, ספוג באופטימיות ובאהבת האדם, המגולל את השיחות בין בן הקייס לבת הרב ופותח צוהר לעולמה של יהדות אתיופיה, לאתגרים שחווים בניה ולשאלות המהותיות המלוות כל קשר מורכב. רוחב היריעה הנפרש בספר זה הופך אותו לבעל ערך חברתי המעצב השקפת עולם סובלנית, מאירת פנים ומחויבת למסורת ישראל.
הרב ד"ר שרון שלום עלה לארץ בשנת 1982 ב"מבצע אחים". הוא משמש כיום כרב קהילת "קדושי ישראל" בקרית גת, כמרצה בכיר במחלקה ליהדות בקריה האקדמית אונו וכחבר בארגונים שונים. ספרו הקודם "מסיני לאתיופיה" (ידיעות ספרים, 2012) עורר הדים רבים, נחשב לספר מכונן בקרב הדור הצעיר ואף זכה בשנת 2018 בפרס עמינח לעידוד היצירה הציונית הדתית.
"בספרו הנוכחי הוא נוגע בידיים חשופות, בלב פתוח ורגיש ובתבונה רבה, בקשיים ובמורכבויות של אתגר השילוב, מן הרובד הפילוסופי המופשט, דרך התופעות החברתיות ועד לנקודות האינטימיות ביותר שבין אדם למשפחתו ובין איש לאשתו". - הרב פרופ' יהודה ברנדס
"ספר מפתיע בפשטותו ובעומקו כאחד, מרתק בזוויות של מפגש בין תרבויות, ומאיר שבעים פנים בחיים. את סודות הסגולה החבויה בו יוכלו כל קוראת וקורא לגלות ולחשוף על ידי עיון אחראי, מחויב ופתוח". - פרופ' צביה ולדן
"בספרך אתה לוקח אותנו צעד נוסף קדימה המביא אותנו להתמזגות עץ אפרים ועץ יהודה... נכון הוא שהצעד הזה מעורר פחד מהבלתי נודע... אך אסור שהוא יהווה מכשול ומעצור בפני מימוש זכותנו לבנות את עמנו, יחד שבטי ישראל". - הרב ראובן-טל יאסו
חוסן בהגירה: הסיפור של יהודי אתיופיה בישראל
"כשבאנו מאתיופיה, כל הדרך ברגל, סבלנו. ילדים מתו בדרך, זקנים לא שרדו, וכל המאמץ להגיע לארץ... חלמנו להגיע לירושלים, לעיר הקודש. בדרך טיהרנו את עצמנו, כמלאכים באנו לארץ. לא תיארנו לעצמנו שיקבלו אותנו ככה. אף אחד לא חשב בכלל שתהיה גזענות, שתהיה אפליה; לפעמים את מרגישה לא שייכת לארץ. אני אישית, אני לפעמים אומרת איזה באסה שבאנו לארץ, אומנם עיר הקודש, אבל החברה לא מקבלת אותך אז אני מרגישה מן בודדה כזאת וזה עצוב וזה כואב".
מתוך הספר
ספרה החשוב של שלי אינגדאו-ונדה מתבסס על ממצאי מחקר ביחס לחוויות והזיכרונות של צעירים מאתיופיה שהיו ילדים כאשר השתתפו במסע לישראל – מה הם זוכרים, כיצד הם תופסים את השתלבותם בארץ, את הקהילה, את מדיניות הקליטה ואת זהותם כבוגרים. במחקר השתתפו עשרים מרואיינים (סטודנטים, אקדמאים, אנשי עסקים, מעמד הפועלים ועקרת בית), מחציתם גברים ומחציתם נשים. בין השאר בוחנת המחברת את מציאות חייהם של יוצאי אתיופיה בישראל של שנת 2019.
מובא כאן סיפור מרתק ומטלטל, בעל חשיבות רבה להעשרת הידע ביחס לאוכלוסייה זו. כמו כן, ספר זה תורם להבהרת החשיבות שיש ליחס לגורמים קונטקסטואליים – כמו למשל מדיניות הקליטה, גזענות וסטראוטיפים, לצד קיומם של פרויקטים מערכתיים שכביכול מנסים לעזור אבל למעשה אינם מחוברים לקהל היעד – לקליטה ולהשתלבות של קבוצת מהגרים שעלתה ממניעים ציוניים, שהפגינה כוחות רבים ותעוזת נפש במהלך המסע לארץ אשר גבה מחיר כבד בנפש – כ-4000 קורבנות. תוך כדי כך שהוא דן בשאלה מיהו יהודי בארץ ומי מחליט על כך, ספר זה מאפשר לציבור הישראלי היכרות מעמיקה עם הקהילה האתיופית על שלל גווניה; הוא חושף את המורכבות שלה, כמו גם את היחסים בתוכה ומחוצה לה.
שלי אינגדאו-ונדה היגרה מאתיופיה בשנת 1984, במסע רגלי דרך סודאן; כיום דוקטורנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ב"חממת נבט" למחקר מודע הקשר. נשואה לחנניה ואם ליובל-אתיופיה ואיתי-אלולה
כמו בובות בחלון ראווה: מנהיגי העולים מאתיופיה בישראל
רבות נכתב על עולי אתיופיה, אולם טרם נכתב על מנהיגיה של קהילה זו שעברה טלטלה בין חייה בעבר – כחברה חקלאית מסורתית באתיופיה, לחייה בהווה – עם הצורך להתמודד על מקומה במארג החברתי העכשווי בישראל, ובעיקר להסתגל אליו. מנהיגים אלו (הקייסים) הובילו תהליך קשה של הגירה שהיה בו משום מהפכה ו"קפיצת דרך" מעולם פטריארכאלי, עם סדר וארגון ברורים, אל חברה פוסט-מודרנית כאוטית ומבלבלת.
ספרן של רחל שרעבי ואביבה קפלן עומד על כמה היבטים של נושא זה: הוא מנתח את המתח השורר בין הממסד הדתי בארץ לבין המנהיגים הרוחניים של העדה; הוא עוסק בזהות הקיימת בין מצב של זִקנה למצב של הגירה, כאשר שתי הנסיבות, זִקנה והגירה כאחד, הן ביטוי למצבים חברתיים שבהם נשללות זהויות וננטשות כתוצאה ממצבי חיים משתנים. כפי שעולה מהנרטיב בספר זה, מנהיגי העדה האתיופית "נטרפו" למעשה על ידי המהפכה שאותה הם הובילו. הגישות האנתרופולוגית והסוציולוגית-היסטורית השלובות זו בזו במחקר הנוכחי מספקות זווית ראייה חדשה לבחינת חייהם של הנחקרים; היא אפשרה להיטיב להבין את סיפורם כפי שהוצג על ידם, בלשונם ובדרכם, במטרה לייצר מציאות שעמה הם מזדהים ושבה הם עשויים לעתים גם להתגאות. הגישות המשולבות אפשרו להצביע על הקונפליקטים השזורים בחייה של קבוצה "שחורה" אשר חיה בתוך קבוצה אנושית רחבה יותר ו"לבנה" בעיקרה.
פרופ' רחל שרעבי היא מרצה לסוציולוגיה במכללה האקדמית אשקלון ובאוניברסיטת בר אילן. משמשת עורכת בכתב-העת "הגירה". ספריה האחרונים הם: "חג המימונה: מהפריפריה אל המרכז" (הקיבוץ המאוחד ויד בן צבי, 2009); "בין הפרטי לציבורי: נשים בקיבוץ ובמושב", בעריכה משותפת עם פרופ' סילביה פוגל-ביזאוי (מאגנס ויד טבנקין, 2013); Mediation in Immigration (Germany, Lambert Academic Publishing, 2013).
ד"ר אביבה קפלן היא אנתרופולוגית וגרונטולוגית – מומחית בתחום הזקנה; חברת סגל וחוקרת בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה ומרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במכללה האקדמית אשקלון. משמשת כחברת הועד המנהל של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה. ספרה "מבוא לגן עדן" ראה אור בהוצאת רסלינג בשנת 2013.
שומעים שחור: מוזיקה שחורה וזהות בקרב צעירים יוצאי אתיופיה בישראל
פעמים רבות במפגשים בין בני נוער נזרקת לחלל האוויר השאלה "איזו מוזיקה אתה שומע". כששאלה זו נשאלת ברור לשני הצדדים שמה שמונח על הכף הוא הרבה יותר מסתם החלפת מידע על טעמים מוזיקליים. התשובה וחילופי הדברים שיבואו בעקבותיה יעידו, במידה רבה, מיהם בני השיח ולפי התשובה ישקלו שני הצדדים את היתרונות והחסרונות החברתיים בהתחברות והאם יש בסיס להמשך הקשר.
הספר הנוכחי עוסק בשאלה תמימה לכאורה זו: "איזו מוזיקה שומעים צעירים בישראל כיום", וליתר דיוק – "איזו מוזיקה שומעים צעירים יוצאי אתיופיה בישראל כיום". בעזרת ניתוח הטעמים המוזיקליים של בני הנוער והפרשנויות שהם עצמם מעניקים לטעמים אלו מבקש הספר לבחון שאלות רחבות יותר של זהות, מיצוב בחברה הישראלית והמשמעות הסמלית של מוזיקה שחורה עבור צעירים אלה.
דוד רטנר לוקח אותנו למסע שעובר בין ברוקלין, קינגסטון ואדיס אבבה, ולעבר שכונות מגוריהם של הצעירים בישראל; מסע שבו מוזכרים בנשימה אחת היילה סלאסי וטופאק שאקור, פרנץ פאנון ובוב מארלי, פייר בורדייה ואייל גולן. בתוך כך זוכה הקורא להצצה נדירה ובלתי מתווכת אל עולמם של צעירים יוצאי אתיופיה בישראל של ימינו; הצצה אל החלומות והשאיפות של הצעירים, אל הקשיים והאכזבות שהם חווים, אל תפיסותיהם המרתקות ביחס לחברה הישראלית ואל התפקיד החשוב שהטעמים המוזיקליים שלהם ממלאים בכל אלה.
זהו ספרו הראשון של דוד רטנר, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת בן גוריון. כיום עובד רטנר על ספרו השני אשר עוסק בתנועות הפוליטיות ובמחתרות שפעלו בשנות ה-70 וה-80 באתיופיה.