ייצוגי אמהות אצל אמהות עולות חדשות מהעדה האתיופית דרך פיסול פסל אם-ילד מחימר
עבודת גמר מחקרית המוגשת לאחר קבלת תואר מוסמך. בית הספר לטיפול באצמעות אומנויות, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה. מנחה: ד"ר מיכל בת אור.
נגישות שירותי סל שיקום בבריאות הנפש ליוצאי אתיופיה
החיבור מהווה חלק מהדרישות לקבלת תואר מוסמך במדעי הרוח והחברה, הפקולטה למדעי הרוח והחברה, המחלקה לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. העבודה נכתבה בהנחיית: פרופ' רוני קאופמן ופרופ' גליה מורן.
The Monasteries of the Beta ʾƏsrāʾel (Ethiopian Jews) מנזרי ביתא ישראל (יהודי אתיופיה)
חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה
הוגש לסנט האוניברסיטה העברית, ירושלים.
Epidemiological Study of Disease Patterns in the Ethiopian Jewish Immigrants in Israel: Diseases Imported and Acquired in Israel (השוואת תחלואה בין יהודי אתיופיה אשר עלו ארצה בתקופות שונות: מחלות שהביאו איתם ומחלות שנרכשו בישראל)
חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. הוגש לסנאט של אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת.
ילדי החול: מבט ישראלי על סיפורים מאתיופיה
קבוצת הכותבים: איילת אינברם, יראת אינברם, משפחת בלטה קס אלמנך ז"ל, תקווה גדעון, אסתי הבטם אדלה, עליזה יצחק, אמיר לוי, פנינה (פנטה) מהרי, אביחי מקונן, עזרא מקונן, חנה סבהט, עוזי טרפה סיום, טלי סמני, בתיה צ'וקול, דורית צ'וקול, טקלה צ'וקלה, דורון קידר.
קבוצת המאיירים: אלעד אור, דודו בודזיק, אמנון ברנע, אופיר זנדני, אלכס חייקין, מעיין כהן, דורון לבנר, מיכל משולם, ניר סויסה, יוליה סמוליקוב, שירן עזרן, גל צאלון, אנסטסיה קוזריוב, נעם קופרשטיין, עינת קירשנר, מעין קרא-עוז, טל רגב, דינה רובנוביץ, איילה שמואלי.
תם ולא נשלם: פרקי חיים
המחבר כיהן כנשיא כבוד של הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה.
בין הפרקים בספר: "סיפור אהבה עם ביתא ישראל".
כנפי שחר
"סיפורי גבורה אישיים - עדויות ממסעם של בני קהילת 'ביתא ישראל' לארץ הקודש".
סיפורי המסע של גיל דסה טרקין, דני אגניו, זהר ברילי דסה, עוזי טרפה סיום, אמיר אדמסו, ניסן (מניסן) יאסו, איוב וובשת, בני סמאי, ראובן סהלו, תומר בייקדאי, יאיר אדהנני, גדי גזהיי, ג'רמי מטקו מקונן, רמי מספין דסטה, מולאו טלה, אדנה אללין, אייל גרמאי, ברק דסטה.
את אחיי אנוכי מבקש
השנה היא 1969. העלייה של יהודי אתיופיה לישראל עדיין לא החלה, ואין כל דרך חוקית לעזוב את המדינה, לא כל שכן בכיוון ישראל.
ובכל זאת, באבו יעקב, נער בן 16, מחליט לנסוע לבדו לאדיס אבבה, ומשם לאסמרה בניסיון למצוא דרך להגיע לירושלים.
בדרכים לא דרכים, מנסה באבו לעלות לישראל – מנסה ונכשל, אך לא מוותר, לבסוף הוא מצליח להגיע לכאן, כשהוא מצויד באשרת תייר – לשלושה חודשים. ספר זה מתאר את חיי היהודים באתיופיה, את משפחתו של באבו, מסעו לארץ, את מאבקיו כאן בישראל על מנת שיכירו ביהדותו וביהדותם של יהודי אתיופיה, את חזרתו למדינה ממנה ברח, תוך שהוא מסכן את נפשו, על מנת להביא לכאן את הוריו, ובנוסף לכל אלה – את פועלו הנרחב למען קליטת אחיו בישראל.
"החיים באתיופיה חישלו אותנו לקראת חיינו הבוגרים". כך באבו, "אני בטוח שלא הייתי מצליח לעמוד בכל המכשולים, שעמדו בפניי בדרכי לארץ ובקליטתי בה, לולא הדרך בא גדלתי כילד באתיופיה.
כמו יוסף, שחיפש את אחיו, תועה אף אני בדרכי, בבקשי אחר אחיי. כנער באתיופיה, ביקשתי את אחיי שבארץ ישראל. בהיותי בישראל, ביקשתי להביא לירושלים את אחיי שבאתיופיה. וכיום כאשר רובינו חיים כבר במדינת ישראל, אני מבקש את אחיי לראות אותנו כשווים בין שווים. באמצעות ספר זה, אני מבקש לפרוס בפני הקוראים את סיפורם של יהודי אתיופיה; להפריך את הספקות הקיימים עדיין בדבר עצם יהדותנו; ולהביא להבנה, שלמרות היותנו רחוקים מירושלים – המרכז הרוחני של עם ישראל – במשך אלפי שנים, נשארנו קשורים אליה בכל נימי נפשנו ומעולם לא ויתרנו על האמונה שנשוב אליה"