יהודי אתיופיה: ביבליוגרפיה מוערת תשמ"ח-תשנ"ח
אתיופיה בישראל: רפואה ותרופות מסורתיות של קהילת יוצאי אתיופיה
רבים מקהילת יוצאי אתיופיה בישראל עדיין אוחזים במסורת רפואית ייחודית ועתיקה, אם כי תהליכי המודרניזציה מביאים להשתכחותה.
ספר זה מתאר את מאפייני הרפואה האתיופית, סוגי מרפאים שונים ושיטות רפואיות מסורתיות.
עיקרו של הספר מתמקד בתיעוד התרופות המסורתיות שעדיין משתמשים בהן יוצאי אתיופיה בישראל.
זהו פרי מחקר מקיף ראשון בתחומו בארץ ומבוסס על מאות ראיונות עם מידענים בני הקהילה. כמו כן, הוא כולל סקר של עשרות חנויות תבלינים ותרופות הנמצאות ברחבי הארץ, המהוות עדות חיה ופעילה להמשך קיומה של הרפואה האתיופית.
בספר מתוארים כמאה שמות של חומרי מרפא שמקורם מן הצומח, החי והמחצב, תוך ציון שימושם בעבר ובהווה. חלק נוסף מוקדש לתיאור מאכלים ומשקאות השכיחים בקהילה האתיופית.
הספר כתוב בלשון השווה לכל נפש, מלווה בתמונות צבעוניות, בכתיב ובתעתיק הלשונות אמהרית ותגריניה.
מסע אל שארית יהודי אתיופיה
מחבר הספר יצא לאתיופיה בשנת 1992 בראש משלחת מטעם מדינת ישראל כדי לבדוק את סוגיית שארית היהודים שנותרה בארץ זו ולהתוות דרכים להשבתם ליהדות באתיופיה. באותו זמן חיו עשרות אלפים מהם בכפריהם במחוזות סביב אגם טנה. כשלושת אלפים המתינו באדיס-אבבה לעלייה ארצה.
מתוך דברי המחבר בהקדמה: 'ראשונים היינו לאסוף מידע בכפרי שארית היהודים. איש לא קדם לנו בכך. באנו "בדקה התשעים", בטרם התחולל שינוי מהפכני שסימניו כבר היו מצויים בכפרים: אלפים "ישבו על המזוודות" לפני יציאתם להמתנה לעלייה ארצה באדיס-אבבה. ההשגחה העליונה זימנה לנו הזדמנות בלתי חוזרת לראות מציאות ייחודית בתולדות יהודי אתיופיה ולתעדה. יכולנו לעמוד על מאפייני הקבוצה ולהבין את תופעת ההתנצרות מתוך מפגש בלתי אמצעי עם המציאות ועם האנשים.'
ספר המסע מתעד את ראשית ההתעוררות לשוב ליהדות ולעלות לישראל. בשנים שלאחר מכן התחולל תהליך היסטורי כשארבעים ושישה אלף בני שארית יהודי אתיופיה הגשימו את חלומם; הם נטשו את כפריהם, שבו לחיים יהודיים בקהילות הממתינים לעלייה באדיס-אבבה ובגונדר, נאבקו על זכות עלייתם והצליחו. הם חיים בישראל כיהודים וכישראלים לכל דבר.
המסע לא תם: סיפורו של הילד רועה הצאן שהפך לעיתונאי יוצא אתיופיה הראשון בישראל
לילה אחד, בחודש יולי 1983, התרוקן הכפר טָאלָהמָדו מכל תושביו. ברגליים יחפות ובלבוש מסורתי יצאו גברים ונשים, זקנים וילדים, למסע שעליו חלמו כל חייהם: המסע לירושלים. הם לא ידעו אילו תלאות מחכות להם בדרך ואיזה מחיר נורא ישלמו כדי להגשים את חלומם.
בין היוצאים למסע היה ילד קטן, אדינו שמו, בנם של ידג ובאזטו אבבה. הכפר היה כל עולמו. עוד בטרם מלאו לו שמונה שנים התרוצץ בשדותיו כרועה צאן, והנה הוא יוצא לדרך שאת סופה אין איש יודע.
שלושים ושש שנים אחר כך מסעו של דני אדינו אבבה עדיין לא תם. הילד שגדל בכפר שמצפון לגונדר ולא ידע מהו תאריך הלידה שלו פילס את דרכו למרות כל הקשיים והיה ליוצא אתיופיה הראשון בגלי צה"ל ולעיתונאי הראשון מבני הקהילה. הוא שימש במשך שנים ככתב "ידיעות אחרונות", חתום על מאות כתבות ותחקירים וזכה בפרסים יוקרתיים. אבל גם היום, כאבא לארבעה ילדים צברים, דני נאלץ להתמודד עם דעות קדומות וגזענות.
בספרו המסע לא תם חושף דני את סיפור חייו המרתק והמופלא, אבל גם את סיפורם של כ-16 אלף עולי "מבצע אחים" ושל האלפים שנספו בדרך. הוא מתאר את ילדותו בבקתת בוץ ללא מים וחשמל, את המסע הרגלי המפרך לסודן ואת זוועות מחנה אום-רקובה; את הימים הראשונים במרכז הקליטה בערד ואת החיים בפנימייה דתית, שנכפו עליו בידי המדינה. הוא מספר כיצד התאהב במילה הכתובה ואיך התמודד כעיתונאי עם המציאות שהיה עליו לסקר: פרשת תרומות הדם, האלימות המשטרתית והניכור של הממסד הרבני. וגם על ביקוריו בכפר הולדתו הוא כותב – פעם אחת עם רעייתו אביבה וילדיהם ופעם נוספת במסגרת כתיבת הספר, וכן על השליחות בת השנתיים לדרום אפריקה. וכל זה בכישרון כתיבה יוצא דופן וברגישות רבה, אך גם בשנינות ובהומור.
המסע לא תם הוא סיפור חיים יוצא דופן, אך מעל הכול – זהו ספר על אנשים, על אהבה ועל חשיבותה של המשפחה, ללא קשר לצבע העור או למוצא.
"דני מהווה דוגמה ומופת לצעירים ישראלים רבים, ולא רק מבני הקהילה האתיופית. ספרו מרתק ומושך את הלב ואני ממליץ בכל פה לקרוא אותו."
(אלי עמיר)